רישיקש ומקורות הגנגס

רישיקש אחת המקומות הקדושים בהודו. נמצאת במקום בו יוצא נהר הגנגס מהרי ההימלאיה אל המישורים.

מקום עלייה לרגל להמוני הודים שבאים מסיבות דתיות וגם פשוט לחופש וקייאקים על הנהר הקדוש

איציק ואני הכרנו בנובמבר 1999בדלהי . אני בדיוק נחתתי בפעם השלישית בהודו והייתי בדרך לרישיקש.

באותם ימים המוצע דבר חדשני ביותר - הוטמייל והחלו לצוץ מקומות בהם יכולת לשלם על זמן אינטרט במחשב (היום בכל מקום יש וויפי, לכולם טלפונים ויש גם סים - חיים אחרים לגמרי) כך שכשאני המשכתי לרישיקש והוא לפרווטי יכולנו להשאר בקשר. וככה איציק הגיע אלי לרישיקש בערב חג המולד שלפני המילניום. ואת המילניום קיבלנו על הגשר בלאקסמאן ג'ולה.

נכתב ב 7 במאי 2016

רישיקש

הגענו לכאן בנסיעת לילה ארוכה (מעל 12 שעות) ונחתנו ליום חם (רישיקש נמוכה ובמישורים הטמפרטורה מגיעות גם למעל 40 מעלות) התיקים כבדים, אנחנו עוד מטושטשים מהלילה והמונית לא יכולה להתקרב לגשר. לאקסמאן ג'ולה...(איך שכחתי את הפרט הזה מהביקור הקודם...) מגיעים עד למסעדה ליד הגשר ומתיישבים רגע לנשום, ללכת לשירותים ולשתות משהו.

השארתי את החבורה ויצאתי לחפש לנו מקום לינה. היה חם וצפוף חוצה את הגשר בצפיפות עם הטוסטוסים שמצפצפים והחום...

עד עכשיו מצאנו ממש בקלות מקומות שהיו מתאימים לנו ונחמדים. הפעם אומנם מצאתי חדר בגודל מתאים, אבל ההודית בקבלה היתה אנטיפטית והחדר קצת יקר לטעמינו, לא נקי במיוחד אבל עם מרפסת ישר על הגנגס. המשכתי לחפש וממש לא מצאתי. חם לי כל כך ואני עייפה... בסוף זה היה החדר שלקחנו (לילה אחד, אחרי זה עברנו) היינו מותשים והתחושה הראשונית היתה שרישיקש לא מחייכת אלינו.

אבל לאט לאט התאוששנו, הילדים ואיציק טבלו הגנגס ואחרי הצהרים ירד החום קצת ונסענו לגשר רם ג'ולה לראות את פוג'ת הערב לאלה גנגה. גילינו שממש ליד איפה שאנחנו ישנים מקימים במה מקושטת עם בובות אלים (בגודל של ילדי גן) - הלילה יהיה פה אירוע לאלות עם שירה וריקודים- רק שהכל מתחיל ב 23:00 ואנחנו אחרי לילה במונית...

בערב ניגשתי לראות את החגיגות. שילוב של פסטיבל הילדים, ערוץ הקניות ואירוע דתי:

לאט לאט משתנה אצלינו התחושה - רישיקש כן מחייכת אלינו, אנחנו רק עייפים (ואיציק מצונן) מחר נמצא גסטהאוס אחר, בקצה הצפוני כך שיהיה קל יותר למצוא "חוף" נקי לגנגס.

אז באמת עכשיו אנחנו בגסטהאוס אחר שהמרפסת מסעדה שלו ממש על הגנגס והוא מלא בחברה ישראלים. כבר הספקנו לשחות בגנגס, ואתמול אני והילדים הלכנו למפל קרוב לכאן (ואיציק קיבל זמן מנוחה כדי לסיים עם הצינון)

רישיקש והודו בכלל מערבבת קדושה עם חול, טהור עם מלוכלך. רעש צופרים עם קולות של תפילות ושירה וצלצול פעמונים מהקדשים הרבים. תיירות מערבית ותיירות צלינית הודית ביחד עם רפטינג בנהר ואפילו בנג'י.

נשאר פה עוד קצת ואז נעלה לגנגוטרי למקורות הגנגס.

נכתב ב 13 במאי 2016

מרישיקש לגנגוטרי ובחזרה - איך הגענו כמעט עד מקורות הגנגס

המשך קורותינו: בילינו עוד כמה ימים ברישיקש. במפלים וגם בעיר עצמה (הגשרים רמג'ולה ולאקסמן ג'ולה נמצאים מחוץ לעיר רישיקש) . אנחנו מאוד אוהבים ערים הודיות (במידה) ושנינו זכרנו לטובה את השוק ברישיקש ואכן היה מאוד מוצלח. בשוק שתינו את הלאסי הכי טעים שטעמנו אי פעם (משקה יוגורט) וזה בזכות Nurit Hertz ובזכותה גם אכלתי אידלי לא רע בכלל (מאכל מדרום הודו)

על שפת הגנגס ברישיקש יש מקדישים ומתקנים לילדים

רישיקש כל כך חמה עכשיו. כל הזמן יש רעש באויר, פעמונים מהמקדשים, קולות תפילה לעת ערב - ועל הכל ממסכים הציפצופים הבלתי נפסקים של כלי רכב.

הגסטהאוס שלנו על הגנגס והרבה מהזמן פשוט בילינו עם החבר'ה בגסטהאוס.שותים אייסקפה מעולה שמכין d.c במקום.

ואז התארגנו לקראת הנסיעה לגנגוטרי.

בגנגוטרי שנמצאת במחוז גארוול נמצא המקדש הכי חשוב של האלה גנגה ובמרחק 19 קמ משם - הקרחון ממנו מתחיל נהר הגנגה.

איציק כבר כמה ימים לא הרגיש כל כך טוב, אבל הנחנו שהוא יבריא עד שנגיע לטרק.

הבנו שהכי נכון לנו לקחת מונית עם נהג לכל הימים, לחזור איתו לרישיקש ומשם איתו גם ליעד הבא - קאסר דוי.

קיווינו לנהג תקשורתי כמו הנהגים הקודמים שלנו... אבל קיבלנו נהג מנוסה, ושתקן :-)

האזור כולו עם מעט תיירות מערבית והרבה תיירות הודית - עולי לרגל,  אל המקדש ומקורות הגנגס.

המקדש עצמו לא פתוח כל השנה ונפתח למעשה ביום בו יצאנו לדרך (9/5) . במשך החורף המקום מושלג וסגור.

הדרך לשם עוברת דרך העיר אוטרקאשי שבה היינו צריכים להוציא פרמיט לטרק. המרחק לשם מרשיקש כשש שעות. הדרך ההרית ומתפתלת. חלק גדול מהנוף הוא מדרונות מכוסים לגמרי בטרסות (שכרגע חומות ומחכות לגשם שיבוא ויוריק אותם)  

די מיהרנו כי המשרד לקבלת  האישור לטרק נסגר ב 15:00. העיר אוטרקאשי נראית ממש נחמדה ויושבת על שתי גדות הגנגס. אבל אנחנו בלחץ כי השעה כמעט 14:00 והנהג לא ממש יודע איפה המשרד שאנחנו צריכים.. ומי יודע באיזו שעה,באמת, ייסגר המשרד...

אנחנו בתוך המולת העיר והנה תהלוכה של אנשים נושאים איתם צלמית אל - הם בדרכם לגנגוטרי - האל שלהם בה לברך את גנגה על פתיחת המקדש (או משהו דומה, אולי הם סתם קופצים לקפה ...) ראינו את התהלוכה הזו ואחרות גם בהמשך הדרך עד המקדש עצמו)

הגענו לשם טיפה אחרי 14:00 ומסתבר שזו השעה שהמשרד נסגר... אבל יחסי האנוש של איציק באו לעזרינו והפקיד הסכים לשרת אותנו :-) צריך למלא טופס לכל אדם עם המון המון פרטים. במקביל מצלמים גם את הדרכונים. כשהטפסים מוכנים, הפקיד מתחיל למלא את הפרטים בספר שלו (הכל עם נייר קופי)... חמישה אנשים, מלא העתקים, מלא פרטים ומלא סבלנות.

אחרי הרבה זמן סיימנו שם והמשכנו בדרך לאורך אפיק הגנגס. עוד בערך שעתיים (וגשם שבא והולך) הגענו לגנגנהני מקום קטן שבו יש מעיינות חמים ומקדש . הכל על צלע הר סלעית ותלולה. טיפוס במדרגות מהכביש מוביל לגסטהאוס שלנו (חדרים בסיסיים מינוס עם שירותים בחוץ) וממנו ממשיכים עוד כמה מדרגות לסמטה צרה מאוד שמובילה לארבע דוכנים, מסעדונת והבריכות של המקדש. לגברים בריכה פתוחה ולנשים בריכה מאחורי חומה ושער ברזל. איציק עדיין מרגיש לא כל כך טוב,  הילדים לא רוצים לרחוץ בבריכות (הם דמיינו בריכה פרטית כמו במניקארן) ולי לא היה נח לרחוץ לבד - כשנכנסתי לשם בדיוק ניקה שם גבר שאמר שאין בעיה והוא הולך, אבל את השער אי אפשר לסגור מבפנים ולא הרגשתי בנח.

אז על הבוקר המשכנו בדרכנו. לרוב הערוץ ממש צר, סלעי ותלול ולפעמים מתרחב מעט. עוד כשעתיים של  נסיעה בכבישים צרים, מתפתלים (תוכלו לראות בתמונות כמה צרים) והולכים לאורך הערוץ - לפעמים בגובה ולפעמים ליד הנהר - תלוי בתווי הדרך.

והגענו לגנגוטרי. מקום קטן ונחמד. הילדים נשארו לנח בחדר ואיציק ואני יצאנו להסתובב ולחפש קפה :-).

למעשה המקום הוא כמעט רק רחוב אחד עם דוכנים שמוכרים מזכרות לעולי הרגל, מנחות למקדש, מיכלים למילוי מים קדושים מהגנגה ובגדים חמים למי שלא הביא איתו ;-) (גנגוטרי הגובה של כמעט 3150מ). באחת המסעדות המלאות, המטבח פתוח לרחוב ונעצרנו לראות את הטבח מבשל. הןא היה ידידותי, שמח לחברה וענה על שאלות וגם הוציא לנו טעימןת מהמאכלים.

בצהרים הבאנו לשם את הילדים ואכן היה טעים.

ומשם למקדש שם גם עשן לנו פוג'ה (טקס) לברכה ומזל טוב לנו ולכל המשפחה מהגנגה - וכמובן ביקשו מחיר מופקע :-)

התוכנית היתה להישאר עוד יום כדי להתרגל לגובה ואז לצאת לטרק של יומיים/שלושה לגומוק - פי הפרה, הקרחון ממנו מתחילה הזרימה של הגנגנ הקדושה.

אבל למחרת היום איציק עדיין לא הרגיש טוב ולהפך הרגיש רע. החלטנו לוותר בצער על הטרק. בדיוק פגשנו שתי נשים ישראליות שסיפרו לנו עם גסטהאוס/שארם נקי ונעים ממש על הגנגה - לא רחוק מהעיר אוטרקאשי והחלטנו לרדת לשם ולהיות שם שני לילות -לתת לאיציק להחלים - ושוב נסענו בדרכי ההרים הפעם במורד הזרם.

האשראם ממוקם ממש על שפת הנהר בכפר שנקרא נטלה. בבוקר נתנו לאיציק לנח וטיילנו קצת בכפר ושיחקנו על גדות הנהר. ואחרי הצהרים התחברנו עם משפחה הודית מבומביי. הילדים שיחקו עם הבנות שלהם טאקי, חתחתול וחלומות והמבוגרים ניהלו שיחות מרתקות על הודו, ההבדלים מהעבר, הדת המוסלמים (אצלם אצלינו) על פוליטיקה ושחיתות (אצלם אצלינו) על הדתות השונות בהודו ובכלל... המשכנו לשפת הנהר ונריה כמובן הדליק מדורה לשמחת הילדים :-)

היום בבוקר יצאנו לדרך חזרה לרישיקש החמה. עצרנו בשוק הנחמד באוטרקאשי   (שעושה רושם כעיר ממש נחמדה)

המשכנו. הטעות היתה שהילדים (יובל ונבו) לא רצו לקחת כדור נגד בחילות בנסיעות - מה שהפך את הנסיעה לקשה יותר ובתחושה איטית. יותר ( הכדור מטשטש אותם והם ישנים רוב הדרך וככה היא עוברת מהר ;-)) וכך נסענו עם עצירות להקאות.... מחר ננוח כאן ברישיקש ומחרותיים נמשיך לקסר דוי, היעד האחרון לפני דלהי

ערב אחרון ברישיקש: