דלהי - וואי כמה חם לנו....

דלהי היא עור סואנת ועמוסה (ובעונה הזו גם חמה) הרבה אנשים מפחדים ממנה - במיוחד עם ילדים. איציק ממש אוהב אותה - האם הוא יצליח להדביק אותנו באהבה שלו?

נכתב ב 2 ביוני 2016

דלהי... וואי כמה חם לנו....

ארבעה ימים בכרך הגדול. מלאים ברגעים של מהומה ולב מלא התרגשות הודית, לצד חום גדול והתמקחויות אין סופיות. מפגש עם מוכר ועם זר, מלא נסיעות בריקשות מכל הסוגים... דלהי.

דלהי... וואי כמה חם לנו...

היום הראשון, ירד גשם בבוקר ובצהריים - מה שהוריד את הטמפרטורות (אבל עשה בוץ) עדיף ככה... שופינג של סוף טיול שמתחיל במיין באזר וממשיך לקונוט פלייס ופאליקה באזר. נריה ויובל לגמרי בעניין, נבו בכלל לא. קיווינו שבבית חבד יהיו ילדים בגילו ואולי הוא יוכל להשאר איתם, אבל זה לא ממש עבד.

ביום השני התפצלנו, בבוקר יובל ואני נסענו לסירונג' מרקט - שוק מלא וגדוש, אבל ממש כמו שאני לא נהנת בשוק בתל אביב באוגוסט- תחשבו יותר חם ולח!

אחר הצהרים נריה ואיציק יצאו למסע חיפושים אחרי עורות (כן, כן עורות) באחד המקומות היותר הרד קור של דלהי.

ובערב יובל נבו ואני עשינו סיבוב קצר - אין ספק שנבו לא בעניין של דלהי.

ביום השלישי - איציק המשיך במסע החיפושים אחרי אבנים (מסע שהתחיל יום קודם) ואני נסעתי עם הילדים למקדש קרישנה, של "הרי קרישנה" - המקדש עצמו נחמד והיו בו צ'אנטינג (שירי דת) אווירה. נעימה.

במקום יש גם תצוגה אור קולית , הלכנו. האמת לא ממש מתאים לילדים קטנים, מוסיקה מפחידה ותצוגה ויזואלית של גלגל החיים מלידה ועד מוות, מה קורה לאדם שלא מחובר לטוב/אהבה/אלוהים - ובהודו כמו בהודו הכל ויזואלי מאוד.

גולת הכותרת היא שחזרנו בחזרה במטרו של דלהי. נבו כבר חצי שנה מבקש לסוע ברכבת תחתית וזו היתה הגשמת חלום.

אחרי הצהרים נריה נשאר עם נבו במלון ואיציק יובל ואנוכי יצאנו לסיבוב, שכלל נסיעה בסייקאל ריקשו חשמלית בצ'אנדיני צ'וק ושוק התבלינים- שם היה לנו חריף בגרון בעינים ובאף רק מלעבור ליד שקי הצ'ילי...

עוד קניות עוד שווקים וכל כך חם!!!!

את היום האחרון הילדים בילו במלון ואני ביליתי באריזות... ובערב הלכנו לראות את הסרט אנגרי בירדס .

זהו, מוקדם בבוקר טיסה הביתה. חזרה לשיגרה, למשפחה לחברים

עוד לא יודעת איך לסכם הכל- אולי זה יהיו לי מילות סיכום בבית הודו נשארת אהבה גדולה שלי, ואני בטוחה שאחזור ומקווה שהפעם זה לא יקח כל כך הרבה שנים.