לפני קצת יותר מ 20 שנה, איציק גר בכפר הזה במשך שנתיים. שמענו כל כך הרבה סיפורים על אותן שנתיים שכשהוחלט שנוסעים להודו, נריה התעקש שנגיע לראשול.

נכתב ב 29/4/16

אנחנו יושבים עכשיו על ההר בראשול, הכפר שבו איציק גר שנתיים, אי אז לפני יותר מ 20 שנה. הגענו לכאן בעליה קשה ( מאוד) מקאסול.

קאסול עצמה ממש לא לטעמינו. המון שוק וגסטהאוסים ואבק. והזכירה לנו קצת עיירה ממערבון.

אז היינו שם שני לילות - אחד להתאוששות מהנסיעה. למחרת הלכנו לצ'אלל.

בצ'אלל היה לאיציק חבר טוב בעבר, שאפילו ביקנו בביתו ביחד קצת אחרי שהיכרנו.

בשנים שעברו מאז, החבר נהרג בתאונת דרכים ולהלכנו לפגוש את אישתו .

הדרך לכפר היא לאורך הנהר, אבל מטונפת, בערך כמו הנחלים אחרי החופש. לדברי בעל הגאסטהאוס שלנו, הטינופת היא בעיקר מהתיירות ההודית. מסתבר שהרבה צעירים הודים (חלקם סטודנטים) מגיעים לקאסול לסופי שבוע, לשתות, לעשן ולראות תיירות ישראליות. הם משלמים הרבה יותר מהתיירות הישראלית והמערבית, אבל עושים הרבה יותר בלגאן.

אז אתמול התארגנו למעט ציוד (יחסית) וטיפסנו לראשול.

הטיפוס לכאן מתחיל בקטנה ולאט לאט הופך יותר ויותר תלול. האמת שבחלקים התלולים לא כ"כ צילמנו כי היינו עסוקים בלנשום. מסלול קשה אבל יפה וגם אני וגם הילדים עשינו את זה בהצלחה.

אבל הנה דוגמא שצילמנו בירידה

מה שמדהים הוא שבשעה שאני בלי נשימה, רק חושבת על הצעד הבא- נבו המשיך לדבר ולשאול שאלות (איפה זה אלאדין? כמה זמן זה הרבה זמן? ועוד ועוד)

הגענו לכפר. בכניסה יש מקדש שאסור לאנשים לא מהכפר לגעת בו ובגדר שלו. התיישבנו ברחבה ליד להסדיר נשימה, ומיד איציק זוהה, וחבר'ה שהיו ילדים או נוער כשהוא היה בכפר באו וישבו איתנו.

אחכ הגיע אחד המבוגרים, שאנקר, והזמין אותנו לצ'אי ופרונטות ואז המשכנו עם אחד הצעירים לגאסהאוס שלו, כן גם בראשול יש גאסהאוסים.

הכפר עצמו מקסים והכי כפר "אמיתי" שראינו עד עכשיו. עוד לא ממש הסתובבנו כי היינו די עייפים.

נכתב ב 2/5

ראשול לפני קצת יותר מ 20 שנה, איציק גר בכפר הזה במשך שנתיים. שמענו כל כך הרבה סיפורים על אותן שנתיים שכשהוחלט שנוסעים להודו, נריה התעקש שנגיע לראשול. תכלס אנחנו לא ממש היינו בטוחים שכדאי להגיע לשם, אבל לשמחתנו הרבה - עשינו את זה.

אחרי העליה לכפר (שהיא קשה ביותר) חשבנו שהגענו למנוחה והנחלה, אבל אפילו העליה לגסט האוס מרגיש כמו טרק. בדרך ילדי הכפר מתגלשים על במורד על מגלשיים מאולתרים וכמעט דורסים אותנו. לא ברור למה הכפש מוקם דווקא שם - לנו זה הרגיש כאילו הוא פשוט מונח על צלע ההר, הם מרגישים שהם בסוג של מישור.

"אימץ" אותנו אוטאם. הוא היה נער כשאיציק גר כאן והיום הוא כבר גבר. אז אחרי שהתמקמנו לנו והסדרנו נשימה - הוא הציע (כל השיחות מנהלות בהודית המקומית, ואיציק מתרגם) שמחר נעלה לפסגה מעל הכפר - איפה שהשדות של הכפר נמצאים. שאלתי אותו כמה זמן עליה - הוא ענה שעה וחצי, אמרתי לו "בשבילכם שעה וחצי, כמה בשבילנו?" הוא השיב "לא, בשבילינו זה 3/4 שעה" - למחרת גילנו שלנו זה לוקח כ 3 שעות...

אז בבבוקר המחרת טיפסנו לאחת הפסגות הקרובות - שוב וואחד עליה - ובכלל כמו שכבר כתבתיהכפר עצמו בנוי על מדרון תלול - כך שכל תזוזה כוללת עליות וירידות ושוב עליות... בפסגה ישנם השדות של הכפר ובעונת הקציר הכפר כולו עובר לשם, לכל משפחה יש בית קטן גם באזור הגבוה.

שכונות "ההרחבה" שלהם נמצאות על צלעות ההרים מעל הכפר - פה כמה בתים ושם עוד כמה

החבר'ה שם בכושר - במיוחד הנשים שעובדות בשדות (עם מקוש) , אוספות עצים להסקה וסוחבות משאות כבדים בעליות ובירידות ( גם הגברים, אבל פחות וגם הנפאלים שהם העובדים הזרים שלהם)

עליה קשה, הגוף עוד כואב מהעליה של אתמול.

בדרך עצרנו בבית שאיציק גר בו, פגשנו את בעל הבית ואת בנותיו - העובדה שאנשים מכירים וזוכרים את איציק הפכה את כל חויית הביקור בכפר למיוחדת במינה.

בתמונות הבית, בעל הבית, ובנותיו (ביחד עם אוריק שלנו)

בפסגה פגשנו את אישתו של אוטאם שעבדה בשדה (הכינה אותו לזריעה) . אוטאם צעק לה משהו,היא צעקה בחזרה ואנחנו הלכנו לשבת בבית שכרגע נטוש (בעונה כל הכפר עולה לגור כאן) והיא ניגשה לבית ליד, מיד נראה עשן מהארובה ואחרי כמה דקות היא הגיע עם ה צ'אי.

קריפטי, אישתו של אוטאם. אישה יפיפה חזקה וברור שהיא המח מאחורי המשפחה

הנוף מלמעלה מרהיב

את הירידה עשינו עצמאית ואוטאם נשאר למעלה.

כל ערב אחרי השקיעה יורדות הנשים מלמעלה כשעל גביהן ענפים שאספו - להסקה בחורף, יורדות קבוצות קבוצות, מקשקשות בינהן והכל בקלילות.

למחרת אוטאם הזמין אותנו לראות את הגסטהאוס שהוא בונה בפאתי הכפר.

הכפר, שאף כביש לא מגיע אליו והעליה עליו תלולה וקשה - בתנופת בניה. הבניה המהירה יותר היא בבטון והמבנים החדשים, ברובם, כפר אינם בנויים בבניה המסורתית - קירות עבים מאבנים וקורות עץ . משם המשכנו לנחל קטן ואחכ פיקניק שהכינה לנו אישתו.

משם חזרנו למרכז הכפר, למכולת שהיא של חבר נוסף איציק.

למקדש שבן אסור לזרים להכנס או לגעת - הראו לנו איפה אפשר לעמוד ולצלם.

המקדש הןא להתגלות מסויימת של קאלי, שהיא בעצמה התגלמות של פרווטי - אלים הודים, כמו גם הודו עצמה - פרקטל לא לינארי ולא הגיוני.

שמענו הרבה על כמה איציק בן מזל וזכה לחזור לשם עם משפחה (כולל הסבר שכמו ששיוה צריך את פרווטי והיא אותו כדי ליצור ולברוא, ככה האדם צריך בת זוג ולהפך.

את היום הבא בילנו במנוחה והיום יצאנו לירידה הארוכה למטה.

החויה מכל הביקור הזה היתה חזקה ממלים

נכתב 3/5

רגע לפני שאנחנו עוזבים את פרווטי, נסענו למניקראן, לא לפני שהלכנו להגיד שלום לעוד מכרה של איציק שהיה לה פעם צ'אי שופ . הפגישות תמיד מאוד מרגשות.

למניקראן שנמצאת כרבע שעה נסיעה מכאן, לקחנו לוקאל בס.

במניקראן יש מעיינות חמים והיא קדושה גם להינדו (אומרים שפרווטי ושיווה עשו פה מדיטציה 11,000 שנה) גם לסיקים וגם לבודהיסטים. אנחנו היינו יותר בעניין המים החמים, שכרנו חדר אמבטיה (בגודל של ג'קוזי גדול) והתרחצנו במים שמקורם מהמעיין החם (כל כך חם שחייבים להוסיף גם מים קרים) אחכ חזרנו שוב באוטובוס, הפעם הילדים מצאו חבר בן 4-5 ימים.