דרמסלה - מפלים בית חב"ד יוגה ופרידה

דרמקוט - דרמסלה

נכתב ב 17/4/16

אחרי המסע לטריונד עבר עלינו יום רגוע בכפר. התארגנו על קצת ציוד מטבח, צלחות קעריות, סכום, כלי להבאת חלב או הרתחת מים וסיר. וככה בעזרת המזלג החשמלי של סבתא דבורה, אנחנו יכולים לשתות חם בחדר, להכין ביצים קשות ומכאן הדרך לסלט טוב עם טונה וביצה קשה קצרה.

חיים שלמים מתקיימים במרפסת שלנו:

ואז אחרי יום מנוחה, חשבנו לעשות טיול קליל למפלים שאחרי המקדש קאלו,  שבדרך לטריונד. זה היה פעם מקום שקט שהיינו מטפסים אליו לראות שקיעה ונוף. היום הכביש מגיע עד המקום כך שאפשר להגיע במונית וכבר הגדילו קצת את המקדש ויש קיוסק וקמו כמה גאסטהוסים....

קאלו טמפל - פעם היה מקום לאות שקיעה בשקט

הנוף נשאר דומה

בכל אופן  משם, ככה אמרו לנו זה שעה וחצי כל כיוון - עם ילדים אולי שעתיים. אני זכרתי שהייתי שם אי  אז בצעירותי ושזה לא הרגיש כמו מסע קשה, הגענו לשם אז ללא תכנון...

אז מסתבר שהשביל הוא שביל עיזים צר שברובו נמצא ממש על סף מדרון תלול ועמוק. האמת שבלי ילד ביד, ובלי הדאגה לבטחונם של כולם, זה אכן מסלול לא נורא, אבל לא ממש מתאים למשפחות עם ילדים שהתכוונו ליום קליל בטבע.

אבל עם כל הקושי שהיה, אין כמו הנופים של ההימליה. העוצמה ממש מורגשת מהסלעים והמדרונות, העצים,  החרקים, המפלים והבריכות הקטנות בין סלעי הענק   - אז חזרתי עם לב שהתרחב ורגליים כואבות ;-)

במפלים עשינו פיקניק עם ציידה שהבאנו לדרך והלכנו לטבול, מי רגליים ומי יותר.

נראה לי שמחר ננוח :-)

נכתב ב 19/4/16

מי שלא עוקב אחרי הלוח העברי, אתמול היה י' בניסן שהוא התאריך העברי של נריה (אנחנו חשבנו ש ט' אבל בבית חבד תיקנו אותנו כי הוא נולד אחרי השקיעה.)

בכל מקרה, ביוזמתו של נריה, נוצר קשר עם בית חב"ד (שנמצאים ממש מול הבית שלנו, ושהם ילדיהם ובעיקר הגדי שלהם gadi, מהווים אטרקציה קרובה לבית לכל הילדים) ואתמול הוא הניח תפילין לראשונה, כולל ריקודים אחרי וזריקת סוכריות... אבל מסתבר שנתנו לו תפילין של רבינו תם ולא של רש"י כפי שהיה צריך, ועוד ללא טלית ( גיליתי שעדות המזרח מניחים עם טלית ובחבד לא)

היום נבו נשאר עם גלעד והילדים (לפי בחירתו) נריה יובל איציק ואני ירדנו לבאגסו והמשכנו משם לדרמסלה העיר ההודית למטה. איזה כייף!!! שוק הודי, טיקות, תבלינים כלי בישול, ממתקים הודים ובכלל ה ו ד ו! כמה נהננו.

נכתב ב 21/4/16

"כשאני אהיה בדאמסלה אני אעשה מדיטציה ויוגה" ... אז לקח לי כמעט שבועיים, אבל התחלתי להזיז את עצמי בכיוון. אתמול הייתי במדיטציה והיום קמתי מוקדם מאוד והחלטתי ללכת לשיעור יוגה. יובל הצטרפה אלי ויחד ירדנו למקלוד גאנג' , שם פגשנו את Hila Zelichover וביחד גילנו שהשיעור בשמונה ולא בתשע כמו שחשבנו... טוב לא נורא, יש עוד שיעור אחהצ.

נכנסנו לצאי שופ, אכלנו פרונטה וצעדנו לנו (אני ויובל) לבאגסו. בדרך ראינו טיבטים מציירים את הציורים והמנדלות האופיניות להם והתפעלנו מהעבודה המומחיות (לצערי לא. חשבתי לצלם) אחכ ראינו איש שמכין חותמות מעץ (והצעתי ליובל לצלם - אז יש תמונה)

טיפסנו דרך באגסו בחזרה הביתה ובדרך ביררנו על שיעור מקרמה שזה למעשה שיעור צמידים. ואכן מאוחר יותר ירדנו כל המשפחה וגם נדב נגה וכל המשפחה בחזרה לבאגסו.

באמצע החלק     העליון של הכפר יש מקדש שכולל בתוכו מנהרה שהפתחים שלה הם ראש של אריה וראש של תנין. מטפסים במדרגות דרך ראש האריה לתוך משהוא שמזכיר את רכבת השדים בלונה פארק, בכל סיבוב מפתיעים אותך אלים אחרים, בובות מקושטות ורק חסר הפלסטיקים שיחליקו על הפנים ומאוורר שיעשה אליך פתאום רוח...אז אחרי שהילדים שיחקו בלונה פארק שבמקדש, הלכנו יובל ואנוכי לשיעור מקרמה, היה נחמד מאוד :-)

עוד קצת הסתובבויות בבאגסו, ביקור במקדש העתיק למטה והליכה בחזרה למקלוד    - והנה הגיעה שעת שיעור היוגה של אחרי הצהרים... היה כיף, קשה, חם וגם מסריח :-/ יובל ממש לא נהנתה. אם אקום מחר מספיק מוקדם, אלך לשיעור של הבוקר - אחרי הצהרים צפוי לנו ליל הסדר בבית חבד :-0

את ארוחת הערב אכלנו בפצריה טובה כמסיבת פרידה מ Elyashiv Levine Goldberg. Gilad Levine Goldberg נגה ונדב שמחר טסים לדלהי ומשם לארץ - אין ספק שנתגעגע אליהם

23/4

בארץ הודענו חד משמעית שלא נערוך את הסדר בבית חבד. רצה הגורל (או השם ;-)) ואנחנו גרים ממש ממול לבית חבד (מצורפת תמונה מהמרפסת שלנו)

אז כמו שכבר כתבתי, הילדים משחקים עם העז שלהם, נריה כבר הניח אצלם תפילין והם התחילו לשווק לילדים את ליל הסדר, הילדים התחילו להפעיל לחץ עלינו, ובחולשת הדעת אמרנו כן. נציין שידענו שבאותו היום "המשפחה שלנו" כאן עוזבים.

התעוררנו לבוקר אפרורי וקר. מזג האויר כאן בדכ יפה ואפילו חם והילדים בבגדים קצרים, מידי פעם יורד גשם, אבל עד אתמול זה היה משהו נקודתי וקצר או ארוך יותר עם רעמים וברקים, אבל בלילה ובבוקר שוב זורחת השמש.

אז התעוררנו לבוקר אפרורי וקריר, ובדיוק שירדנו להפרד מגלעד אלישיב והילדים, התחיל לרדת גשם. נבו לא רצה לבוא להפרד ונשאר למעלה בחדר. נפרדנו, הגשם נחלש והם יצאו לדרך כשאיציק ונריה מלווים אותם לעזור עם התיקים.

השמש יצאה, נבו ירד למטה והבין שנגה ונדב לא פה, טוהר (שכן נוסף לא היה) ופתאום נפלה עליו ההבנה. וכשירדתי אחריו ללכת למכולת ולמסור כביסה, הוא פשוט נעמד שם והתחיל למרר בבכי. התיישבתי על המדרגות וקראתי לו אלי. "אני מתגעגע לנגה ונדב" הוא בכה. אז ככה ישבנו לנו, נבו עטוף ומחובק ומייבב.. עד שהבכי נרגע והוא אמר שהטאבלט יעזור לו להתגבר ;-).

המשך היום היה גשום, קר ואפילו קצת ברד ירד. ולימדתי את נריה ואיציק להכין את הצמידים שלמדנו יום קודם, קצת טאבלט,  קצת טאקי והיום עבר בעצלתיים.

והנה הגיע אחרי הצהרים, הגשם פסק, ועוד מעט הולכים לליל הסדר. בהזמנה כתוב להגיע עד שש ועשרה. אנחנו גרים ממש ליד ורואים שעוד לא באים אנשים אז אנחנו עוד לא יורדים. למשפחות שלנו אי אפשר להתקשר כי אצלם זו עדיין שנת השנ"צ, שהיא שעה של קדושה, חשבנו שנתקשר אחרי... לא הבנו מה זה אחרי.

הילה מגיעה, מביאה מומו (קרפלאך טיבטים)  ממקלוד גאנג', אני מציעה לילדים לאכול לפני הסדר - רק יובל משתפת פעולה. לאט לאט אנחנו מתחילים להתגלל למטה, קודם הילדים אחכ אני ולבסוף איציק. עוד כמעט אין אנשים והמשפחה של בית חב,ד עוד מתארגנת לצילום משפחתי לפני כניסת החג... אח,כ הדלקת נרות (כל מי שרוצה) ואז מתחילה התפילה - האמת שהופתעתי, כלומר ליל הסדר ארוך גם ככה, לא חשבתי שתהיה תוספת זמן. 

התארגנו בשולחן אחד עם עוד כמה משפחות עם ילדים, רובינו יצאנו החוצה וחיכינו. בהודו כמו בהודו גם התפילה לא התחילה מיד כך שזכינו בעוד הערכת זמן... איציק נקרא לתפילה ע"י נריה - אך לא שרד עד הסוף והלך הביתה :-) אחרי הרבה זמן נגמר החלק הזה והתחיל ליל הסדר.

אם אתם חושבים הפוסט הזה שלי ארוך, אין לכם מושג מה זה ארוך.... הגלות קצרה מליל הסדר שחווינו אתמול, טוב אולי אני מגזימה, אבל לפחות בגלות לא הגישו את האוכל רק בסוף ;-)

יובל מצאה חברות והעבירה את הזמן בכייף גדול, רוב הזמן בחוץ נבו עד תשע בערך שיחק גם הוא ואז הגיע אלי עייף ורעב, בערך ברבע לעשר הגיעו המצות והמרור, כולם טרפו מצות ברעב. הגיע המרור, החסה ונבו שלעולם אינו נוגע בחסה, חיסל קערה מרוב רעב. אחרי עוד נאומים של הרב, שירים והתלהבות (נראה לי שבעיקר של הרב) הגיע זמן האוכל ועל זה נאמר אמן.

חזרנו תשושים, לא ממש שבעים ובעיקר סגורים על זה שלפעמים, למרות שהילדים רוצים משהו ומפעילים לחץ כבד - צריך להגיד לא!!!! חג חירות שמח לכולם <3

נכתב ב 26/4/16

עכשיו חמש בבוקר אצלנו. היום אנחנו קמים מוקדם, נפרדים מדרמקןט ומאזור דרמסלה וממשיכים בדרכנו לפרווטי.

דרמסלה היה האזור "שלי" . פעם גרתי כאן ( בבאגסו) שלושה חודשים. אבל למעשה זה לא ממש היה כאן.

כשהייתי כאן הין התחילו לנבוט הזרעים של מה שקורה כאן היום. הגסטהאוס הראשון בבאגסו, נבנה ונפתח במהלך השהות שלי וחברה ישראלים עשו כאן קורסים ( נדמה לי שבעיקר יוגה ובודהיזים אבל אני לא בטוחה כי אני לא עשיתי...עד שעשיתי ויפאסנה).

היום באגסו ודרמקוט צפופים בגסטהאוסים, בקושי רואים כפר. בדרמקוט עוד יש קצת שדות פה ושם, אבל די ברור שתוך כמה זמן גם המעט הזה יעלם.

החיים הם שינוי, הכל משתנה כל הזמן. ואנחנו רק מנסים להאחז בקיים בתוך צורך בבטחון מדומה (זה לא אני, זה מהויפסנה ;-))

יצא לי לדבר עם כמה גברים הודים מהכפרים והם הביעו געגןע לימים שהכל היה יותר פשוט ואמרו שפעם עבדו פחות קשה.

וזה נכון, לפחות לגברים. כי למרות שעכשיו בכל גסטהאוס שקם יש מים זורמים ואפילו מים חמים, עדיין רואים נשים מגיעות לברז הציבורי, לכבס, לשטוף כלים ולהביא מים הביתה. אני מניחה שיש משפחות שיש להם ויש שאין... ועדיין רואים, מעט, נשים נושאות על ראשיהן  ערימות חציר לבהמות, קוצרות חיטה בטרסות בין הגסטהאןסים ופה ושם רואים חצר עם עיזים, פרות וג'מוסים. ככה זה בחיי הכפר של הודו העבודה הרבה היא של הנשים.

אנשים נוסעים להיכן שיש עבודה. חבר'ה מפושקאר מגיעים לכאן כשנגמרת העונה (בעיקר תכשיטים וצמידי מקרמה וכמובן קורסים) מסעדות שעוברות כל עונה למקום ההומה ואפילו הסנדלר שתיקן לנבו את הסנדלים סיפר שהוא עובר במנאלי, גואה ואפילו קטמנדו.

אז היום אני נפרדת מדרמסלה - ובעצם ממקום שהוא אחר ממה שהכרתי. לוקחת איתי זכרונות חדשים ועדיין אוהבת למרות כל השינויים.