בניסאר וואלי ריבר קמפ

בלילה הראשון שהגענו לקאסר דוי, תשע בערב, חושך והכל סגור. הלכנו איציק ואני למצוא אוכל לילדים- הבאבא קאייק היה פתוח והם ישר התחילו לספר לנו על "בינסאר ואלי ריבר קמפ" - אחרי רצף הנסיעות שעברנו בימים שלפני, השאלה הראשונה היתה כמה זה רחוק? וכשהתשובה היתה שעתיים וחצי - זה מיד קוטלג כ "ממש לא עכשיו" .

נכתב ב 28 במאי 2016

"בינסאר ואלי ריבר קמפ"

בלילה הראשון שהגענו לקאסר דוי, תשע בערב, חושך והכל סגור. הלכנו איציק ואני למצוא אוכל לילדים- הבאבא קאייק היה פתוח והם ישר התחילו לספר לנו על "בינסאר ואלי ריבר קמפ" - אחרי רצף הנסיעות שעברנו בימים שלפני, השאלה הראשונה היתה כמה זה רחוק? וכשהתשובה היתה שעתיים וחצי - זה מיד קוטלג כ "ממש לא עכשיו" .

אבל עברו הימים והספקנו לנח, וגם, למען האמת, חסרו לנו מים זורמים (שטובים לנפש ועוד יותר להעסקת ילדים) אז החלטנו שנוסעים.

את הדרך לשם עשינו בג'יפ של רג'ו, בעל המקום. חשבנו שזה יהיה ג'יפ בסגנון המונית מהפוסט הקודם... אבל הסתבר שזה ג'יפ פתוח,(עם בראזנט כגג)  אז יובלי ואני אספנו את השער היטב ויצאנו לדרך. והרווחנו גם טיול ג'יפים.

רג'ו נהג לאט, הרוח היתה נעימה - לא היו בחילות או קשיי נסיעה ויכולנו להינות מהדרך היפה.

אחרי כשעתיים וחצי עם כמה עצירות - אחת קטנה לקניית פטל שמכרו ילדים בצד הדרך ואחת לאכילת טאלי -ואחת שבה רג'ו הצטייד בביצים ועוד מצרכים הגענו.

קודם כל אני אגיד שהמקום מקסים! עדיין בשלבי לידה, עדין נבנה ותופס כיוון וצורה, אבל עשוי נעים ויפה ועם המון אהבה.

מבט מלמעלה

חשבנו שנישן באוהל, אבל במקום החלטנו לקחת חדר - המחשבה של איציק ושלי היתה נוחות ושינה בבוקר, בהמשך שמענו סיפורי נמרים שישנם פה באזור והילדים שמחו מאוד שהיינו בחדר :-).

אז יש חדר ויש אזור ישיבה ליד המטבח, וגזיבו מעל הנחל (והילדים יכולים לשכשך למטה גם כשאנחנו למעלה)

ולא רחוק משם יש תנור מבוץ שבערב הראשון רג'ו עשה לנו פיצות ובערב השני אנחנו אפינו לחמניות.   ויש ערסלים מבמבוקים,  שהם לא הדבר הכי נח, אבל הם הערסלים הראשונים שפגשנו ויש את רג'ו שמדבר מעט אנגלית ויש לו לב רחב והבן שלו "אבי" שהוא בן 14 והוא ונריה התחברו ובילו רוב הזמן ביחד.

אחרי הצהרים, ביום השני, התחילו להתקדר השמיים והיו קצת רעמים וטיפטופ - ובהתחלה זה נראה כמו שחויינו שקאסר דוי - נראה שיהיה רטוב ובסוף זה רק טיפטוף... אבל אז פתאום התחיל גשם חזק. אנחנו בגזיבו והגשם יורד. אפילו קצת ברד - למרות שלא קר ואנחנו לבושים קיצי. וככה היה עד הערב   גשם, הפוגה ושוב גשם - זה היה כל כך יפה וכלל קשת וריח של גשם ראשון ואור רך כזה שעושה שהכל יהיה עוד יותר יפה. עצי המנגו ועצי הבננה ובכלל...

בערב הכנו לחמניות ונריה ואבי עסקו כל אחר הצהרים בניסיונות להדלקת מדורה (באותו יום היה לג בעומר) ובאמת אחרי שהחושך ירד (והיה. חושך אמיתי, כי כמו שהתחיל הגשם, באופן מפתיע ;-) נפל החשמל)     המדורה דלקה, וצלחנו כל מיני שינויים ותקלות בדרך לארוחת ערב (איציק הכין שקשוקה וגילה תוך כדי שהביצים מקולקלות וישבנו לאכול ארוחת ערב מאוחרת סביב למדורה תחת שמיים מלאי כוככבים (כמו שהעננים הגיעו ברגע, הם גם הלכו)

אם משהו מכם מתכוון להיות באזור, אנחנו ממליצים בחום!!! רק מומלץ להצטייד במצרכים כבר בקאסר דוי ולבשל לבד (תכלס החבר'ה בבאבא קאייק הציעו את זה, אבל לא ממש הבנו שזו האופציה העדיפה) הכפר ליד הוא ממש קטן ויש פה מבחר פיצפון...

סרטון קצר של בינסאר - שימו לב שלא משנה אם הגעתם למקום הכי שקט ופסטורלי בעולם - אם הבאתם איתכם את הרעש - זו בעיה שלכם :-)