דרמסלה ימים ראשונים

בכפר באגסו שדרמסלה גרתי לפני כמעט 20 שנה במשך 3 חודשים. אז זה היה כפר קטן עם מעט מלונות הודיים,למטה ליד המקדש ולמעלה הכפר עם תיירים שגרים הום-סטיי בבבתים של משפחות. אז בנו את הגאסטהאוס הראשון למעלה בכפר... היום זו אמפריה.

מאוד חששתי מערבוב הזכרונות של פעם עם היום...

מימין למטה - המרפסת שלנו. הבית האדום צהוב משמאל זה בית חב"ד

10/4/2016

יצאנו במונית מאמריצאר לדרמסלה. הנסיעה של כ 6 שעות (שזה קצר בהודו ;-)) שמתחילה במישורים של פאנג'אב ולאט לאט מתחילה לטפס במעלה ההימלאיה.

בדרך עצרנו בדאבה - מסעדת פועלים הודית, נריה ויובל אכלו למרות שהיה חריף ונעזרו ביוגורט להתגבר על החריף. לנבו יותר קשה והוא רוצה להצמד למוכר, אם כי להפתעתינו, הסכים ללטעום.

הנסיעה עברה בטוב, הילדים ישבו מאחורה רוב הזמן והיו מרוצים. כשהתחילו הפיתולים במעלה ההרים יובל התחילה להרגיש בחילה אבל גם על זה התגברנו ;-)

הדרך עוברת בין כפרים, מתפתלת בין ההרים ויערות וראינו גם קופים.

את הלילה העברנו בסתם מלון בבאגסו נאג (הכפר בן גרתי לפני אי אילו שנים והשתנה כליל) ובבוקר התחלנו בטיפוס במעלה ההר לחפש לנו חדר שמתאים להשאר בו זמן מה.

כרגע אנחנו בהפסקה בדרמקוט (כפר אחד מעל) ועוד מעט נמשיך בחיפושים :-)

הילדים מרוצים מהאזור הזה הרבה יותר, היחסים  בינהם נפלאים והכל טוב.

מה שעשינו הפעם זה, פשוט ישנו במלון שהמונית עצרה לידו בבאגסו. הגענו כבר בשש וחצי בערב וממש לא היה כח לחפש משהו נורמלי. מלון פשוט, קצת עובש. לא משהו שלא ראינו כבר בהודו :-)

12/4/2016

אתמול היה יום של נפילת מתח - אחרי הטיסות הארוכות, אמריצאר, הנסיעה הנה והחיפוש אחרי המקום הנכון בשבילנו - התמקמנו ואפשר היה לשחרר את האחזקה.

זה היה יום הולדתו ה 13 של נריה. כאבה לו הבטן והוא נשאר בחדר קרוב לשירותים וישן רוב היום.

יובל נבו ואני ירדנו למקלוד גאנג' - שנשארה דומה למה שזכרתי, רק הרבה יותר צפופה וסואנת. ירדנו לשם ברגל דרך היער וסוף סוף הילדים ראו קופים מקרוב.

חזרתי משם מותשת וכנראה שגם יובל שחוותה משבר ראשון, בסופו של דבר רצתה רק להיות לבד ונשארה בחדר עם נריה והצטרפה אלינו לארוחה רק אחרי שנרגעה.

לידנו יש שתי משפחות אחת עם פעוט ועם ילד בגיל של נבו ועוד אחת עם תאומים (נוגה ונדב)  ונבו מאושר ומשחק עם הילדים שעות ארוכות. "אמא נוגה יכולה לישון אצלי? אני יכול לישון אצל נוגה ונדב?" :-)    בסופו של דבר הילדים עשו  "מסיבת סיפורים" וכל אחד הלך לישון עם הוריו.

נראה שנריה מרגיש טוב יותר - ונראה מה יוליד היום הזה :-) אום שאנטי ;-)

מימין למעלה "הבית שלנו" משמאל למטה 2 משפות ישראליות נוספות ביחד זה קיבוץ

היום יצאנו לטיול לנאדי, כפר במרחק של קצת פחות משעתיים הליכה. הלכנו עם Gilad Levine Goldberg ו Elyashiv Levine Goldberg והילדים שלהם נגה ונדב (נבו רוצה שהם יהיו המשפחה שלנו;-) ) . הטיול לנאדי הוא טיולרגלי קליל ונחמד. השביל מתחיל אחרי הכניסה לטושיטה - במקום לרדת למטה למקלוד פונים ימינה לכיוון השני. רוב הדרך היא דרך עפר חצי סלולה. וחלק גדול ממנה עובר בתוך יער ומוצל.

כל ההליכה לוקחת בטיול נינוח וקל 1.5-2 שעות.

מגיעים לכפר מלמעלה והנוף מקסים.

הולכים דרך סמטאות הכפר למטה עד אזור המוניות. למטה יש כמה מלונות אבל הכפר עצמו הוא ממש כפר ולא מתנ"ס ישראלי כמו דרמקוט ובאגסו.ניתן לתמונות לדבר.

ממליצה בחום.

עוד קצת דיווחים... :-) שלשום בערב חגגנו לנריה יום הולדת עם Elyashiv Levine Goldberg ו Gilad Levine Goldberg עם עוגת גבינה לימון שהגיעה הישר ממקלוד גאנג' (גלעד אומר שזו העוגה שריצ'ארד גיר אוכל כשהוא בא לראות את הדלאי לאמה :-) ) זיקוקים שהבאתי איתי מהבית, שירים ומתנות. נריה קיבל סכין גורקה מאיתנו ואבן משחזת מגלעד ואלישיב (וכל הכבוד לגלעד על ההשקעה - הןא נסע עד דרמסלה ההודית למצוא אותה)

אתמול היה יום סידורים והסתובבויות במקלוד. לשמחתי פגשתי את הילה שכרגע אני לא מצליחה לתייג - והיה לנו קצת זמן נשים ביחד במקלוד ובעליה אלינו לדרמקוט . היום אנחנו יוצאים לטרק לטריונד, שתי המשפחות, שתי פרדות, 3 אוהלים ותשעה שקי שינה...

הנוף מנאדי