דתות בוייטנאם

האם הם דתיים בוייטנאם? האם הדת מורגשת ברחוב?

מצד אחד מדובר על מדינה קומוניסטית ובקלסיקה, זה לא באמת הולך עם דת. אם תשאלו אנשים בוייטנאם מה הדת שלהם, הרבה מהם יגידו שהם לא דתיים. אבל לרבים מהם יהיה בבית מזבח אבות, וכשהם יעברו ליד פגודה הם ישאו תפילה קצרה לבודהה, וייקימו טקסים מטקסים שונים במועדים מיוחדים.

אז מה זה אומר הם דתיים או לא? והאם חייבת להיות תשובה חד משמעית לשאלה הזאת?

בוייטנאם מתקיימת תערובת מעניינת של אמונות מקומיות, שיכולות להשתנות בהתאם למוצא האתני, והמקום בו גרים.

ישנן השפעות סיניות, בעקבות השלטון הסין בוייטנאם כ 1000 שנה, הם הביאו איתם צורת חשיבה קונפוצינית, והשפעות של הדאואיזם וכמובן בודהיזם. (כ 15% מגדירים את עצמם כבודהיסטים)

יש גם קצת נוצרים (קתולים 6%-7%, פרוטסטנטים 1%)

יש שברירי אחוזים של מוסלמים, הינדואים, ובהאיים. ויש להם שתי דתות מודרניות שנוצרו בוייטנאם. (הואה האו: 1.4% , קאו-דאי: 1%).

כ 30% מגדירים עצמם כחילונים.

ו 45%-75% מקיימים דת עממית ו/או פולחן אבות.

מי שמספרים זה הקטע שלו יבין שהגענו למעל 100%.

והסיפור הוא שהדברים במזרח הרבה יותר גמישים ונזילים מאשר במערב. לא הכל שחור לבן (תזכרו שבתוך היינג יש קצת יאנג ☯)

מזרח אסיה ודרום מזרח אסיה התפתחו דתות שהן שילוב של כמה דתות (סינקרטיזם) בכל מדינה השילוב שונה קצת.

ווייטנאם פיתחה צורה ייחודית של סינקרטיזם הנקראת 'Tam Giáo' (שלוש הדתות), המשלבת בודהיזם, קונפוציאניזם וטאואיזם עם אמונות עממיות מקומיות.

( ואפילו דת סינקרטיסטית חדשה מהאה ה20: קאו דאו (שילוב של בודהיזם, טאואיזם, קונפוציאניזם, נוצרות, איסלאם + אמונות מקומיות.)

תחשבו על זה ככה: הווייטנאמי הממוצע לא בוחר דת אחת בלבד, אלא לוקח את "הטוב מכל העולמות" לשימוש יומיומי:

כשזה נוגע לדת ורוחניות – הוא בודהיסט (מאמין בגלגול נשמות ובחמלה).

​כשזה נוגע להתנהגות בחברה ובמשפחה – הוא קונפוציאניסט (שומר על כבוד להורים, למורים ולסדר חברתי).

​כשזה נוגע לטבע וליקום – הוא טאואיסט (מאמין בהרמוניה ובזרימה של הכוחות ביקום).

בסופו של דבר, עבור הווייטנאמי הממוצע, שלוש הדרכים האלו הן לא דתות נפרדות שנלחמות זו בזו, אלא שלוש רגליים של אותו שולחן שמרכיבות יחד את תפיסת העולם שלו.

הדבק של כל זה, וגם האמונה העתיקה מבינהם בוייטנאם היא פולחן האבות (Đạo Ông Bà) "הנשמה" של התרבות הווייטנאמית ולמכנה המשותף הרחב ביותר שמחבר את כל תושבי המדינה, ללא קשר לדתם הרשמית. הוא משתלב בתוך ה"טָאם גִ'יָאו" (שלוש הדתות) בכך שהוא משמש כבסיס שעליו מונחים העקרונות של שלוש הדתות האחרות.

הווייטנאמים מאמינים שהמתים אינם נעלמים, אלא ממשיכים להתקיים בעולם מקביל ומשגיחים על בני משפחתם החיים. בכל בית יש מזבח אבות ביתי "מרכז התקשורת" הרוחני של הבית, בדרך כלל יהיו בו תמונות של בני המשפחה המנוחים, ו/או לוח עם שמותיהם. ידליקו שם קטורת, נרות ובדרך כלל יהיו גם פרחים. יהיו מנחות אוכל, שתייה כדי לזכות בברכתם ובהגנתם.

ואיך הכל משתלב?

הקונפוציאניזם נותן לפולחן האבות את המסגרת המוסרית והחברתית שלו דרך ערך ה"כיבוד" (Hiếu). לפי תפיסה זו, פולחן האבות הוא הדרך של הבנים להחזיר את "חוב הלידה" להוריהם ולשמור על הסדר וההמשכיות של השושלת המשפחתית.

הבודהיזם מוסיף לפולחן האבות את הממד של גלגול נשמות וצבירת זכויות. טקסים בודהיסטים, , מוקדשים לשחרור נשמות האבות מייסורים ולעזרה להן להגיע לנירוונה או ללידה מחדש טובה יותר.

הטאואיזם מספק את המעטפת ה"טכנית" והמיסטית שמסבירה איך בדיוק מתבצעת התקשורת בין עולם החיים לעולם המתים. לפי תפיסה זו, היקום כולו מורכב מאנרגיה חיונית שנקראת צִ'י (Qi), והטקסים נועדו להעביר אנרגיה זו בין העולמות.

​קטורת או שריפת כסף הם דרכים להעביר את הצ'י שבחומר למימד אחר.

בבחירת מיקומים לפי פנג-שואי נועד לשמור על זרימת אנרגיה נכונה והרמוניה בין החיים למתים.

בסופו של דבר, פולחן האבות הוא הדבק שמחזיק את הדברים יחד: הקונפוציאניזם קובע למה לכבד, הבודהיזם קובע איך לעזור לנשמה, והטאואיזם קובע איך לתקשר איתה. זו הסיבה שאפילו קתולים וייטנאמים כיום משלבים מזבחות אבות בבתיהם, שכן זה נתפס כזהות לאומית ומוסרית ולא רק כדת.

נראה לי שעל כל פסקה אפשר להרחיב מאמרים שלמים, אבל אלו היו כמה שורות על הדת בוייטנאם….