קפריסין - שבוע משפחתי

אני כותבת עכשיו, כמה שעות לפני הטיסה  חזרה ארצה,הילדים בים בבריכה בסלע שיצרו למעננו אדריכלי המלון, ואני חושבת איזה שבוע מלא ונפלא זה היה.כששאלתי את נבו מה הוא הכי אהב בקפריסין הוא אמר: "להיות עם המשפחה שלי'' כשיובל אמרה לו שאנחנו ביחד גם בבית - הוא אמר שבבית כולנו במסכים, וזה כל כך נכון - מעבר למסכים - בבית יש התחייבויות, מטלות, עבודה משימות...זה כל כך נכון, כמעט ולא יוצא לנו לשחק בערב ''שיטהד'' ביחד, או למרוח לנו בוקר ביחד - לא כל אחד במסך משלו. וזה מה שאני מקווה להצליח להביא לנו מהטיול הזה - יותר ביחד, גם בבית ולא רק כשיוצאים לטיול (גם לנחל אצלנו זה טיול)

 נכתב ב 21 אוקטובר 2018

קפריסין לא מה שחשבתי

האמת, בכלל לא חשבתי על קפריסין - ואם חשבתי זה היה מחשבה מעורפלת שכללה חופי ים ואנשים מתחתנים בלי הרבנות.

מאז הודו אני בגעגועים להרים - כך שבכלל לא חשבתי בכיוון, 

אבל בפסח כשאליישיב וגלעד ביקרו אצלנו עם הילדים.

אני וגלעד הפלגנו בשיחה על טיולים והרים (בכל זאת, הרי הכרנו בהימלאיה)  - הוא סיפר לי על הטיול שלו ושל אליישיב לקפריסין - ואיך זה הפתיע אותו ושההרים שם הזכירו לו את הודו...והזרע נזרע.

כמה שבועות אח''כ היינו ב''זולה'' שהילדים מצאו בנחל, ופתאום אוריק אמרה קפריסין (אני ממש לא יודעת למה) ונכנסתי לסקייסקנר וגיליתי שטיסות עולות 200₪... וככה בעצם התחיל הטיול.

הרעיון היה להצליח להכניס טיול קטן בין שני טיולים גדולים - בתקציב צנוע (בסוף אפרט לגבי זה, למי שזה מעניין אותו)

וככה מצאנו את עצמינו, ביום שישי האחרון בחגים - רוב העם שמח  כי השגרה נמצאת ממש מעבר לשבת, ןאנחנו חומקים מהשגרה ועושים את דרכינו לשדה התעופה.

תיאום ציפיות עם הילדים לגבי מה זה טיסת לואו-קוסט  וטרמינל 1 - עבר בהצלחה.

בדיוטי  נתנו להם כסף לביזבוזים, הם קנו טובלרון שהספיק להם עד סוף הטיול וסוכריות שהם משחק - כל צבע יכול להיות משהו טעים (נגיד אפרסק) או מגעיל (נגיד קיא) יש גלגל קטן עם צבעים וכל אחד מגלגל בתורו - וצריך לאכול סוכריה בצבע שיצא לו - ולקוות לטוב.... בערב הראשון בהרים הם ישבו לשחק...נגעלו והסוכריות חוזרות איתנו לארץ...

טיסה קצרצרה והנה אנחנו בקפריסין השעה כבר שעת לילה, אז לקחנו את הרכב השכור, התברברנו ממש מעט (וזה השלב שחשבתי, איזה כייף במדינות המזרח שעדיף לקחת נהג שיקח אותך לאן שאתה צריך)  והגענו לאכסניה/מלון הראשון שלנו. fitos Inn אומנם ההתרגשות גדולה, אבל השעה המאוחרת היתה לטובתנו וכולם הלכו לישון.

יום שבת

למחרת בבוקר הילדים גילו לשמחתם שיש בריכה , וככה בעוד אנחנו שותים קפה ומתייעצים בנינו לבין עצמינו ועם פיטוס בעל המקום לדרך איפה לנסוע ואיפה לטייל בדרכינו לביתנו שבהרי הטרודוס, 

הילדים היו בבריכה, במגרש הכדורסל, בגן השעשועים הקטן ואפילו היה משחק פינג פונג בין נריה לאיציק.

לפני שהתארגנו ליציאה, נתן לנו פיטוס 3 רימונים שקטף מהעץ - כל כך בשלים שהם ממש התפקעו.

התיקים למעשה עדיין ארוזים,אז בגדי הים הרטובים לשקית ויוצאים לדרך,  לחפש כספומט וקדימה להרים!

בהתחלה הנוף מזכיר את ישראל, ואז רואים יותר ויותר כרמים , וגם כשעוברים בכפרים , לכל בית יש סוכת גפנים עם המון אשכולות ענביםֱֱֱ. 

ככול שעולים הנוף משתנה, יערות מחטניים ירוקים בשילוב עם עצי שלכת למתחילים לשנות את צבעם (והמשיכו לעשות זאת במהלך השבוע).

הכבישים טובים, אבל צרים שמתפתלים בהרים ומידי פעם רואים בצבוץ של ים באופק - זה הנוף שלנו בימים הקרובים.

בחרנו ביום הראשון לטייל למפלי קלודוניה - במסלול הקצר - כי עוד רצינו להספיק להגיע לכפר ולבית "שלנו" לפני החושך.

המסלול פשוט וקל, עליה לא תלולה במיוחד בערוץ של נחל, הרבה צמחיה וצל (בכלל מזג האוויר היה נפלא רוב הימים) עצירה לנישנושים (במבה מהארץ ורימון שנתן לנו פיטוס בבוקר) והמשך במעלה הערוץ עד המפלים. הם אומנם יפים, אבל בעונה הזו של השנה לא נורא מרשימים - לעומת זאת היה שם חתול - וככה התחיל הרומן של נבו עם חתולי קפריסין (לחתול קראנו קאלו על שם מפלי קאלודוניה - והוחלט שחיות יקבלו שמות ע"פ המקומות בהם פגשנו אותם - כדי שיהיה לנו יותר קל לזכור את השמות).

נפרדנו מקאלו וחזרנו לאוטו והמשכנו בדרכנו "הביתה", הרעב כבר מכרסם ועוד רגע יהיה פה משבר. 

עצרנו בדרך במסעדה בשם louis restorant - יחי האינטנרט, עצרנו כשהתקרבנו לכפר, בדקנו מה המסעדות הקרובות ומי קיבלה דירוג גבוה - האמת הצלחנו, מסעדה ממש על צד הדרך, נראית ממש סתם (אבל עם מרפסת נוף יפה - אם כי בשלב הזה גילינו שבהרים אחה"צ קריררר) היה טעים מאוד, מנות גדולות ונדיבות - ןומחירים ממש טובים יחסית למה שאנחנו רגילים בארץ.

 הזמנו גם מנות פתיחה - 6 מנות עיקריות (כי עדיין לא הבנו את גודל המנות - וגם כי היינו רעבים!!) ועלה לנו בערך: 90 אירו

שבעים מרוצים המשכנו לעבר הבית שהזמנתי לנו ב AirBNB  בכפר Oikos (מבטאים את זה איקוס). הבחירה הייתה לפי אזור לפי מחיר (זוכרים, טיול בתקציב קטן) .

מהתכתבות עם אלנה בעלת הבית, הבנתי שהמכולת בכפר במאוד בסיסית, ושכדאי להצטייד בכפר ליד - וכך ועשינו קנינו אוכל לארוחת בוקר והמשכנו...לכפר שלנו שנמצא מעבר לואדי.

ההוראות שכתבה לנו אלנה בעלת הבית,היו כאלה בערך:

"אחרי הסכר תפני שמאלה ותסעי עד הפארק, אז תפני שצאלה במעלה הגבעה עד שתאי מימינך ,"בר",אז תקחי קצת אחורה כדי להסתובב שמאלה חזק עד הכנסיה הקטנה... "וככה זה ממשיך

הייתי בטוחה שנתברבר, אבל לא, ההוראות היו מדויקות- הן אומנם לא תיארו את הזויות החדות בסיבובים, את זווית העליה בכביש/שביל צר המתפתל ולא כדאי להגיע עם רכב גדול מידי - אבל היו מדויקות לגמרי.

בטרסה מתחת לבית יש חניה מקורה מאחורי השערים הכחולים, בהמשכה יש טרסה של עצי פרי (רימונים שזיפים ועוד דלעות שגדלות ביניהם)  מעליה יש את "הבית הקטן" (ככה קוראים לו ויש אמת בפרסום) מעט מעליה יש שער שמוביל לשביל קטן עם גפן משוככת מעליו מלאה בענבים סגולים מתוקים וטעימים, מיד אחרי זה רחבה קטנה שמשקיפה על הנוף ומרפסת בכניסה לבית. יש כורסאות ברחבה ושולחן אוכל גדול במרפסת וערסל ישיבה - עציצים גדולים וצמחיה מסביב - באמת מקסים.

הבית עצמו קטנטן, הדלת מובילה להול קטן עם ספה נפתחת , שתי כורסאות קטנות וטלוויזיה, משם נכנסים לחדר עם שתי מיטות שהחלון שלו הוא לעבר המטבח (שהכניסה עליו מחוץ לבית, דרך המרפסת המקורה) עוד חדר עם במה בנויה מאוד גבוה (עד מעל המותן שלי) ושהיא המיטה הזוגית, שירותים ואמבטיה עם שירותים.

והכל מלא בפיצ'יקס קישוטיים חלקם ברור שנבחרו וסודרו בכוונה וחלקם דברים שאנשים השאירו אחריהם (החל משמפו ומרכך  וחלה בסיכות ולקים וקוצץ ציפורנים - למעשה לדעתי יש שם הכל, רק צריך לחפש) עם כל הצפיפות יש משהו ממש נעים בבית והיינו מאוד מרוצים (חוץ מעניין קטן שגילינו אח"כ של זרם המים במקלחת שכל הזמן השתנה)

המטבח מצוייד היטב ויש גם מכונת כביסה עם תוכנית קצרה שמתאימה בדיוק לטיול.

כל הדרך חשבנו שיש באי הזה קצת תחושת הודו , רק יותר מסודרת, ההרים, הירוק, הכבישים המתפתלים ומשהו באווירה הנינוחה. הבית ממש סגר עבורנו אוירת הודו ולקינוח - השכנים שלנו היו סטודנטים מ punjub. 

מלא חתולים מסתובבים בחצר, חלקן גורים. גורה אחת שובה את ליבו של נבו במיוחד, רואים עליה שהיא לא בריאה במיוחד - לכן אנחנו מבקשים מנבו לא לגעת בה. אנחנו נותנים לה לאכול, ונבו מאוהב (ושמה בקפריסין איקוס - על שם הכפר) בהמשך נגיע אתו להסכם שהוא יכול ללטף אותה עם גרביים על הידיים כדי שלא יהיה

מגע ישיר, והיא הופכת לחברה הכי טובה של נבו והולכת אחריו לכל מקום.

יום ראשון

קמנו בניחותה ולא מיהרנו (לגרום לנו להזדרז זה לא קל,במיוחד בבוקר) ביקור קצר במכולת הקרובה כדי להבין מה יש ומה אין בכפר.  והתארגנו לצאת לכיוון הר אולמיפוס ההר הגבוה ביותר בקפריסין. 

מאחר ויום קודם גילינו שאחה"צ מתקרר, והבנתי שנהיה גבוהים יותר - הבאנו איתנו ציוד חם בתיק. למרות שהשמש זרחה והיה יום יפה (מרחוק ראיתי קצת עננים, אבל זה לא נראה מאיים). נריה בחר לבוא במכנסיים קצרים וסנדלים...כל השאר במכנסיים ארוכים דקים וחולצות קצרות.

ידענו שיש שני מסלולים שמקיפים את הפסגה, אחד גבוה יותר ואחד נמוך יותר. ובכיכר טרודוס אמור להיות טוריסט אינפורמיישן - אז נסענו לשם.

השעה כבר שעת צהרים (בערך 13:00) בדרך בכפר ממול, המתוייר (kalopanayiotis)ראינו טברנה שנראית מעולה עם בשר מסתובב מעל למנגל וסימנו אותה כמקום לארוחה אחרי הטיול.

הגענו לכיכר טרודוס כבר שיצאנו מהאוטו הבנו שיותר קר כאן. וחולצות אורכות נלבשו. 

המקום עמוס בחנויות תיירים, ומלון ועוד כל מיני, אבל טוריסט אינפורמשיין לא מצאנו. אז איציק פנה למלון וקיבל שם מפת תיירותית והסבר - המסלול הנמוך יותר (אטלנטי) ארוך יותר (14 ק"מ ) וברמת קושי גבוהה יותר - מאחר שכבר היה כמעט 2 בצהרים בחרנו במסלול הגבוה יותר (ארמטיס) ברמת קושי הכי קלה, ולפי המפה ארוכו 3 ק"מ וזמן הליכה 2.5 שעות (מה שהיה צריך לעורר סימן שאלה...)

נסענו לתחילת המסלול ויצאנו לדרך, אני כבר עם מעיל, יובל עם 2 שכבות ונבו עם מעיל...ובסה"כ היה קריר אבל סביר.

הנוף מאוד מיוחד, יש עצים גדולים, נופים מרהיבים ושביל קל ונח.

נבו מצא מין חזזית מלאה חיפושיות פרת משה רבינו שכנראה חיפשו מחסה מהקור.

לאט לאט התחילו השמיים להתקדר, רעמים מרעימים, ועוד רעמים . 

היה ברור שעוד מעט מתחיל גשם...אנחנו עברנו כבר כקילומטר וחצי מהמסלול (יש שלטים קטנים עם סימון כל קילומטר) ומתוך מחשבה שהמסלול 3 ק"מ ועברנו כבר חצי - המשכנו קדימה.

הקור גובר, ויש רוח ומתחיל לטפטף  והרעמים עדיין רועמים ומידי פעם ברק מבריק...ואנחנו הולכים בדרך - הופה הי.

הנופים יפיפים, צבע האדמה בגווני חומים, צהובים וקצת אפורים ואנחנו הולכים בקצב מהיר (ולא בקצב הרגיל שלנו) מתוך מטרה להגיע לאוטו לפני שהגשם יתחזק.

עוברים את סימון ה 2 ק"מ...עד מעט מגיעים...עוברים את סימון ה 3 ק"מ... גשם קל ורוח קרה כל השכבות שיש לנו נלבשות (נריה עדיין בסנדלים ומכנסיים קצרים) מרחוק רואים את הים, ורואים מקומות שיורד בהם גשם (ואני מבינה שהכביסה שעשיתי הבוקר לא תתייבש היום) ואנחנו הולכים ברגל - הופה הי.

טוב, אנחנו חושבים, אולי מי שהכין את המפה היה דילסקט והתבלבל בין 3 ל 5 והמסלול הוא  5 ק"מ? כנראה לא עשו הגהה טובה למפה - הכל בסדר, עוד מעט מגיעים.

רוב המסלול די חשוף בלי הרבה עצים (בגלל הגובה) והרוח הקרה נושבת והגשם מטפטף. אומנם לא גשם חזק, אבל טיפטוף. מודה שיותר מהפריע לי הטיפטוף חששתי ממה יקרה אם הגשם יתחזק...

הגענו לאזור מיוער יותר, וישבנו בכסות העצים לנח (היה פחות טיפטוף בצילם) ממש בהמשך השביל יש עיקול ואני בטוחה שממש מעבר לו תהיה החניה...מתקדמת קצת קדימה, עיקול אחד ועוד אחד..ואין חניה באופק.

ממשיכים ללכת ומתחיל לרדת ברד, לא כבד,אבל בהחלט ברד. 

שוב, המציאות לא היתה כל כך קשה - יותר החששות של מה יהיה אם זה יתחזק והאחריות על הילדים.

נריה כבר בקושי מרגיש את כפות הרגלים, נבו עם יד לאיציק - כדי לחמם את היד (מחליפים צד כל פעם שהיד מפשירה) יובל ואני עושות אותו דבר...

חייבת להגיד שחוץ מעניין המסלול שהתארך מעבר למצופה והחשש מה מזג האויר שיחמיר - מצב הרוח היה טוב...

טוב עוברים את ק"מ 5 - מעניין למה הוא התכוון כותב המפה? אולי 8?

בגלל שהשביל מקיף את ההר- עכשיו אנחנו באזור שמוגן מהרוח ומהבחינה הזאת קר לנו פחות...

עוברים ביער צפוף שנראה כמו היער של כיפה אדומה כבר רואים כביש ונדמה לנו שהחניה ממש קרובה, אבל השביל מתפתל יוצא מהיער וממשיך ביער עם עצים מסוג אחר...

הגענו לאזור שבחורף הוא אתר סקי (לעליה לרכבל) זה מקום שראינו מהאוטו בדרך, ואני מאבדת חוש כיוןן ונדמה לי שאנחנו לא בדרך הנכונה...נחים קצת בגגון של הבניין, נריה מפשיר קצת את כפות הרגלים וממשיכים. 

אחרי קצת יותר מ7 ק"מ הגענו לאוטו קצת רטובים ומרוצים.

בדיאבד, גם איציק וגם נריה חושבים שזה היה הדבר הכי כייפי שעשינו בקפריסין - האמת שזו היתה חוויה אמיתית ואני שמחה שעשינו אותה.

ד"א באוטו המד חום מראה 10 מעלות - והאוטו נמוך מהמסלול שעשינו...

טוב, נוסעים לנו בחזרה לטברנה שראינו בבוקר (זה בערך 30-40 דקות נסיעה) 

בדך עוצרים בכפר גדול יחסית, במכולת. הילדים נשארים באוטו ואנחנו מנסים להבין איפה המוכר? המכולת נעולה אבל יש בחוץ פירות וירקות, גם בחנויות מסביב אין מוכרים - הכל פתוח אבל אין איש.

ואז מהמסעדה שלידה עצרנו, מגיע בעצלתיים בחור צעיר ופותח עבורינו את המכולת. 

הבחור הכי פחות נחמד שפגשנו באי (שבאופן כללי, האנשים בו מאוד חברותיים ועוזרים)

לא מבין אנגלית (רק יוונית ורומנית) ונראה כאילו הוא מה זה מבואס שהפרענו לא בהפסקה שלו...

אנחנו רעבים, בחוץ יורד גשם ואנחנו נוסעים לטברנה שראינו בבוקר...

רק שמסתבר שבהרים המסעדות נסגרות מוקדם...הגענו 17:00 והמסעדה כבר סגורה.

קצת לפניה ראינו בדרך מסעדה שנראתה מפונפנת ואנחנו מגיעים אליה - זה לא טברנה אלא מסעדה בסגנון מודרני - האוכל טוב וזול (המבורגר טוב וגדול עם צ'יפס וסלט בערך 10 אירו).

בינתיים הגשם פוסק ואנחנו חוזרים הביתה מרוצים לערב רגוע, קצת קריאה (זה מדהים, אבל בטיולים גם נריה קורא) קצת משחקי קלפים...כייף.

יום שני

הוחלט להשאר באזור, לאכול ארוחה קלה בבוקר, כדי שיהיה לנו תיאבון בצהרים  לעשות טיול רגלי ולהגיע לטברנה בכפר ממול - בתקווה שתהיה פתוחה.אבל אחרי בדיקה עם בעלי המכולת, מסתבר שהיא סגורה בימי שני, והם מספרים לנו על מסעדה אחרת כיוון אחר. 

אנחנו עוד יושבים בבית, נתנו לחתולה שיפודי עוף שלקחנו מהמסעדה יומיים קודם (מה שנשאר מהמנות של ליובל ונבו) והמרפסת התמלאה ברגע בצרעות... אני ישבתי לאכול יוגורט עם רימון ובעוד הכפית כמעט ונכנסת לפה, ברגע הזה שכבר אי אפשר לעצור את התנועה - נכנסה איתה צרעה...עכשיו אני קצת מצטערת שלא צילמתי איך נראתי 😉 אבל עכשיו אני יודעת איך אראה עם בוטוקס (בחצי התחתון של שפה)

במכולת המליצו לנו ללכת מנזר הקרוב, אח"כ פגשנו זוג מבוגר מלימסול שמשפץ את הבית הסמוך אלינו, כדי לעבור לגור שם ולעשות b&b וגם הם המליצו ללכת למנזר וסיפרו לנו שיש שם מעיין של מים גופרתיים, אבל לא חמים. 20-30 דקות הליכה.

אז יאללה קדימה לדרך. הלכנו לאורך הכביש שמתפתל במדרון בצד הכפר שלנו. יש מעט בתים והרבה שדות קטנים, מטעים וקצת כרמים. מתחת אנחנו שומעים את הנחל ומחפשים ירידה נוחה במדרון אליו - אבל לא מוצאים. התנועה כל כך דלילה שזה מרגיש כמו יום כיפור בגליל.

אנחנו מגיעים למקום שהכביש מתחבר לכפר ממול, אבל יש שלט למנזר כלפי מעלה בכיוון ההפוך ואנחנו עולים. הדרך מסלולה לעפר וכבר די ברור לנו שזה לא הכיוון למנזר, אבל היום יפה ואנחנו הולכים מעל ערוץ של נחל קטן עם עצי דולב, צפצפות ומטעים קטנים בטרסות. אז אם יפה ונעים ממשיכים.

מצאנו שביל שיורד לאחד המטעים הקטנים שטרסות ליד הנחל. יש שם אפרסקים כמו של פעם צהובים ושעירים. אספנו כמה שנפלו על האדמה וחזרנו לשביל המרכזי שעולה למעלה במעלה הערוץ. יש שם פטל, יותר קוצני מבארץ וזה כבר סוף העונה, אבל מצאנו כמה בשלים והם מתוקים והרבה יותר טעימים ממה שיש אצלנו.

נריה מצא תרמילים של רובה ציידים, ואנחנו מתקדמים...בדיוק במקום שנבו הודיע שהוא לא עולה יותר, מצאנו עוד שביל שיורד על הנחל ואל המטעים שבערוץ ועצרנו שם לפיקניק של נקניק וגבינה שקנינו יום קודם במכולת ועוד רימון שקיבלנו ביום הראשון.

התחלנו לחזור (וירידה זה יותר קל ומהר) והגענו לכפר kalopanayiotis זה המתויר שנמצא מול הכפר שלנו - ההוא עם הטברנה. מצאנו את המנזר ואת הירידה לנחל.

הכפר משופץ וממש יש טיילת לכל מקום. חצינו את הגשר והלכנו בין בתים משופצים שובם חלק ממלון אחד .

היה  לנו נדמה שזה יהיה אותו אורך כמו לחזור בדרך שבאנו - צריך כבר להגיע למסעדה לאכול...

ההליכה בין שבילי הכפר הייתה נעימה, אבל אז הגענו לכביש וגילנו שברגל הדרך יותר ארוכה מאוטו...

ובעיקר יותר מפחידה להורים. הכביש צר, מתפתל וללא מדריכה - ובכביש הזה יש תנועה - לא רבה, אבל נוכחת.

הרעב כבר עושה את שלו, במיוחד לילדים בגיל ההתבגרות ומצב הרוח לא בשמיים...

ירדנו למטה עם הכביש והגענו לפניה לכביש שעולה אלינו לכפר. עלינו חצי דרך וחיכינו בפתח של פארק קטן לאיציק שעלה למעלה והביא את האוטו. מזל שיש לנו איציק 

נסענו למסעדה שהמליצו לנו בבוקר שנמצאת כמה ק"מ במורד הנחל, המקום מאוד יפה מעל הנחל ויש גשרים ואווזים - אבל האוכל לא משהו בכלל והחלטנו שזה ממש כמו מסעדת דגי דפנה (המקום היה ריק שהגענו, אבל ברור שזה מקום שאוטובוסים עוצרים).

אבל אוכל, גם אם הוא לא הכי טעים משפר את מצב הרוח - וחזרנו לעוד ערב משפחתי בבית.

ד"א סופר הצעדים שלי הראה כ 7 ק"מ הליכה באותו יום.

יום שלישי

היום נאכל בטברנה שבכפר ממול - לא משנה מה!

לכן העברנו בוקר נינוח, קצת משחק עם חתולים, קצת ספרים וקצת טלוויזיה.

חטפנו כל אחד בתורו משהו קטן לאכול ואז נסענו באוטו למנזר שהלכנו אליו אתמול ומצאנו את נביעת מי הגפרית וגשר עתיק ועוד כל מיני

מסתבר שהם פותחים ב 13:00...לא נורא, יצאנו בנסיעה לכיוון שעוד לא היינו בו, עשינו תצפית

וחזרנו...

וסוף סוף הצלחנו - אכלנו בטברנה: To Palio Cinema האמת...לא איזה משהו מיוחד 😂.

כמובן שהיו מלא חתולים והשמחה היתה גדולה. 

לקראת סוף הארוחה בעודנו חושבים מה עושים הלאה (מלאים ולא ממש במצב להליכה ארוכה) התפתחה לה שיחה עם סועד אחר, קפריסאי שעבד בעבר עם סולתם והיה הרבה פעמים בישראל. שאלנו אותו על החתולים בקפריסין ומסתבר שיש קשר ישראלי לעניין. 

בערך בשנת 380 לספירה הייתה מכת נחשים שקפריסין והקדושה הלנה דאגה שיביאו 2 אניות מלאות בחתולים מארץ ישראל וישחררו ברחבי קפריסין - וכל החתולים הם צאצאים של החתולים ההם.

האמת שחיפוש באינטרנט מגלה שהחתול המבוית העתיק בעולם התגלה בקפריסין מבערך 9500 לפנה"ס, אבל הסיפור על החתולים הישראלים הסביר את הקשר של החתולים אלינו 😄 .

אותו איש נחמד ממש המליץ על כל מיני כפרים מאוד מתוירים (שאנחנו לא ממש בקטע שלהם) אבל כפר אחד שדיבר עליו והיה בערך 20 דקות נסיעה מאיתנו נשמע נחמד והחלטנו לקפוץ לבקר בו. 

ככה הגענו ל Kakopetria הוא הסביר לנו ששם הכפר מגיע מסיפור טרגי שקרה שם - לפני הרבה שנים הייתה שם חתונה ובעוד החתן הכלה וכל האורחים עומדים בחצר הכנסייה השתחרר סלע גדול מהר ונפל עליהם - kako= רע ו petria = סלע "הסלע הרע" - מעניין אם הסיפור הזה נכון.

בכפר הגדול קאקופטריה זורם נחל נחמד , יש גשר שמקיף על ברברים- ברווזים (דפנאים, אתם זוכרים שהיה גם אצלינו) שאי אפשר לרדת עליהם לצערם של הילדים.  

החלק העתיק מאוד משופץ ויפה ויש מסלול לאורך הנחל שהוא קצת בטבע ומאוד מסודר, ותנחשו מי הצטרפה אלינו מהתחנה הראשונה בנחל?? נכון חתולה חמודה שהיה גם לה רומן עם נבו.

אחרי סיור קצר חזרנו הביתה לארוחת ערב קלה.

יום רביעי

היו לנו כל מיני מחשבות להספיק עוד מסלול לפני שנגיע היום למלון שלנו ליד פאפוס, אבל החלטנו שאנחנו מעדיפים זמן התפנקות במלון ולהגיע בשעה שאפשר להספיק להינות מהים והבריכה.

אז התארגנו, ארזתי ויצאנו לנסיעה (בערך שעתיים) למלון שלנו Cynthiana Beach Hotel.

הגענו וירדנו ישר לים. המלון ממוקם על חוף של סלעי כורכר והם חצבו בשטח ויצרו משטח בהיר (שבתמונות נראה כמו חול) ורך שעליו שבו מיטות השיזוף, יש ירידה עם מדרגות לים עצמו או לבריכה בתוך הים שחצובה בסלע. ירדנו שמדרגות מצד אחד ושחינו אל הבריכה  המים קרירים אבל טובים והם צלולים כל כך שזה מדהים.

את הבריכה האמיתית של המלון הילדים דגמו, אבל אמרו שהיא קרה מידי

לקראת שקיעה הלכנו למסעדה שמומלצת בכמה אתרים ונמצאת במרחק הליכה של 2 דקות מהמלון:  Doria , המסעדה מעט יקרה יותר מבהרים, אבל האוכל ממש מצוין.

שם ראינו את השקיעה בים ואח"כ ירדנו לחוף הסלעי לסיבוב וסשיין צילומי קיטש.

חזרנו למלון, הייתה הופעה של מוסיקה קפריסאית/צוענית שדילגנו עליה (תזמורת חתונות) אבל ירדנו לשולחן הסנוקר ולחוף ונהנו מהמוסיקה גם ממרחק.

אח"כ עוד שיחקנו קלפים בחדרים (לקחנו שני חדרים מחוברים) ולילה טוב.

יום חמישי

אחרי ארוחת בוקר במלון נסענו לכיוון נמל לאצ'י שם רצינו לקחת הפלגה ללגונה הכחולה. בדרך עצרנו ב sea cave שזה מקום שמזכיר קצת את ראש הניקרה בקטן, והילדים שחו במים. (כ 10 דקות מהמלון)

המים כל כך צלולים, שבתמונה לא רואים שאנחנו עומדים בראש מצוק הרחק מהים

המשכנו לנמל לאצ'י (בערך חצי שעה נסיעה) סגרנו הפלגה לשעה 2 (10 יורו לבוגר ו5 לילד) ולהלכנו לשחות בחוף הקרוב עד שיגיע הזמן.

ההפלגה היא האטרקציה הקנויה היחידה שעשינו - לי היה נחמד, לאיציק פחות , אבל הילדים ממש נהנו.

זוכרים שאמרתי שהמים ממש צלולים שם? אז הקטע של הלגונה הכחולה היא שזה מפרצון קרוב לחוף (כשעה הפלגה מלאצ'י) והוא חולי ולא סלעי - אז עם המים הצלולים מתקבל צבע כחול כמו בריכה - מאוד יפה.

הלגונה הכחולה

שחינו קצת, הילדים שחו יותר והפלגנו חזרה ומשם למלון.

בערב יצאנו למסעדה בפאפוס עצמה שקיבלה ביקורת גבוהות בטריפאדוייזור - לנו היא הזכירה מסעדות בישראל של שנות ה80. כולל רוטב עגבניות על בסיס קטשופ ורוטב מוקרם עם פטריות מקופסה. המחירים זולים והאוכל מאכזב - אז החלטנו מחר לפני הטיסה לחזור למסעדה שאהבנו ליד המלון.

שם המסעדה The moonlith taverna  או monnlight bar - רק כדי שתתרחקו.

ולעצמי אני רושמת לשים לב אם רוב ההמלצות מאנגלים - הסיכויים שזאת נפילה.

חזרנו לשייק במלון, ומשחק סנוקר ואני נפלתי לישון אחרי שהצלחנו להוציא את הילדים במרמה מהחדר שלנו ולסגור את הדלת ולהתעלם מכל הניסיונות היצירתיים שלהם לחזור.

יום שישי

"חתולים מחשבים את קיצם לאחור" וככה גם אנחנו... ב13:30 צריך להיות בשדה התעופה, זה אומר שעד 13:00 צריך לצאת ולפני זה אנחנו רוצים להספיק להגיע לאכול ב Doria.

בין לבין הילדים הספיקו גם ים בוקר נינוח של סוף חופשה.

סיכומים כלליים:

בטיול להודו לקח לנו יותר זמן להתאקלם "לזמן טיול" ולמצוא את שיווי המשקל הנכון שמתאים לנו - כנראה שלא שכחנו את זה כי די "החלקנו" לתוך הטיול.

קפריסין מאוד יפה ומגוונת, המון עוד לא ראינו וזה בהחלט יעד קרוב זול ומעניין. האוירה בהרים שונה מאוד בחוף.

כל האזורים התיירותים בעולם דומים אחד לשני,החנויות שמוכרות את השטויות, המסעדות וכו' איילת, תאילנד קפריסין...

האוכל בסה"כ טעים וזול יחסית לארץ - טעמים דומים והחייך לא צריך להתרגל לאיזה משהו חדש.

יאללה מתחילה לתכנן את הטיול הבא...